בסוף נובמבר אירחנו במעון היום השיקומי לפעוטות עם מוגבלות צ'יימס שקד באשקלון, נאמנים של קרן גדולה. מטרת המפגש הייתה להציג בפניהם פרויקט בנייה חדש, במסגרתו יוקמו שני מרכזים חדישים באשקלון עבור ילדים בגיל הרך עם מוגבלות. במהלך ביקורם במעון נפגשו הנציגים עם אימהות לילדים המתחנכים במעון, שסיפרו להם על הצורך הדחוף בהקמת מרכזים ייעודיים לילדים ועל חלון ההזדמנויות הקריטי הפתוח בפני הילדים רק בשלב הזה בחייהם.

להשיג את מה שחשבנו שבלתי אפשרי

כשדמעות זולגות מעיניה ובקול רועד, סיפרה ליז, אימא של גפן, פעוטה בת שנה עם עיכוב התפתחותי המתחנכת במעון, על ההתקדמות המשמעותית שעשתה בתה מאז שהגיע למעון. ליז, שעובדת בעצמה כמנתחת התנהגות עם ילדים על הרצף האוטיסטי, סיפרה שכשגפן הגיעה למעון היא לא הצליחה לבצע פעולה של הושטת יד לחפץ, לאחוז בחפצים או לעמוד. לאחר עבודה אינטנסיבית של שלושה חודשים בלבד, גפן מחזיקה חפץ למספר דקות ולעיתים אף מושיטה יד לחפץ. הפיזיותרפיסט עזר לגפן לחזק את רגליה מה שמאפשר לה כיום לעמוד במשך 10 דקות עם תמיכה. הדרך עוד ארוכה אך הילדה כבר צועדת בה. "אנחנו ברי מזל שיש לנו מקום כזה כאן באשקלון, עם מטפלים כל כך אכפתיים ומקצועיים", אומרת ליז, "אך עדיין חסרה לילדים שלנו מסגרת מתאימה, מונגשת ומוגנת כדי שיוכלו לממש את הפוטנציאל שלהם בתקופה קריטית זו בהתפתחותם".

בסיס טוב לשילובו העתידי

קארין עוליאל היא אמו של בן, בן 3, שנולד עם תסמונת דאון. קארין מציינת בהערכה רבה את צוות הגן והצוות הפרא-רפואי שעבודתם הייתה חלק בלתי נפרד מהתקדמותו של בן. "אני אחות", אמרה קארין. "חשוב מאוד לאחיות, לרופאים ולצוותים רפואיים ללמוד ולהיות בעלי ידע, אבל אנחנו גם צריכים את המתקנים והציוד הנכונים כדי לעשות את העבודה שלנו על הצד הטוב ביותר. אם אין לנו את זה, אנחנו לא יכולים לתת מאה אחוז. באופן דומה, הילדים שלנו כאן זקוקים למרחב ולציוד המתאים כדי לשפר את היכולות שלהם לעתיד טוב יותר".

נעמי שיליאן, היא אמו של איתי, שנולד עם תסמונת סוטוס – תסמונת גנטית נדירה הגורמת לגדילה מואצת בילדות ולעיכוב התפתחותי, קוגניטיבי, מוטורי ותקשורתי. הרופא שלו המליץ להכניס אותו למעון רגיל מלווה בסייעת. אחרי כחמישה חודשים במה שנחשב בעיניה המעון הטוב ביותר באשקלון, נעמי הבינה שמשהו לא נכון. "הוא היה מתוסכל מאוד כי הוא לא הצליח לעמוד בקצב של הילדים האחרים", אמרה נעמי. "איתי התקבל בחום במעון שקד אך לה כאם היה קשה: "לבוא לכאן היה כמו להודות, כל יום, שבני לא ילד 'רגיל'" אמרה נעמי. "ככל שעבר הזמן ראיתי כמה איתי הפך להיות ילד שמח. הוא חזר מאושר ובגדיו היו תמיד עם ריח שונה של בושם מכל אדם שהחזיק בו. אז ידעתי שהוא מחובק ומטופח ואוהבים אותו כאן, במהלך היום".

כעת, הודות לטיפול היום-יומי שמקבל איתי במעון הוא הפך מילד שלא הצליח לדבר וללכת, לילד פעיל ודברן. "מילד פסיבי הוא הפך לילד שמראה את רצונותיו וצרכיו, אוהב ולא אוהב וכל זה בזכות המקום הזה". על המבנה בו מתנהל המעון כיום היא מציינת "הבן שלי הגיע לכאן כשלא יכול היה ללכת, אבל הוא גדול מאוד בגלל התסמונת שלו", אמרה נעמי. "היה צריך לשאת אותו כל הזמן במדרגות, עד לקומה השנייה, כמו גם ילדים נוספים שאינם הולכים ומתחנכים איתו פה. שיפור המתקנים יהיה מבורך לנו ולכל המשפחות שיגיעו לכאן בעתיד".

מוגבלויות אינן האתגר היחיד

האימהות נפגשו עם נציגי הקרן כדי לשקף את המצב: אף על פי שהן מרוצות ומעריכות את הטיפול המקצועי שילדיהן מקבלים, המבנים הזמניים שבהם פועלים המעונות אינם נגישים, גדולים ומרווחים מספיק ומשופעים במדרגות רבות, מה שמקשה על השגרה היום-יומית של הילדים.

כמו כן בשל הקרבה לעזה, לתושבי אשקלון יש רק 15 שניות להגיע למקלט בזמן נפילת רקטות. במהלך שני המבצעים הצבאיים האחרונים נאלצו הילדים להישאר בביתם במשך ימים ארוכים מכיוון שבמעונות אין מספיק מרחבים מוגנים. השהות בבית וההפסקה בשגרת הטיפולים הביאה אצל רבים מהילדים לרגרסיה במצבם.

התקווה שלנו: מרכזים חדשים

בשל הצורך הממשי שעלה העניקה עיריית אשקלון לצ'יימס ישראל קרקע לבנייה והפעלה של שני המרכזים החדשים, שיאפשרו לעמותה לספק למאות ילדים בעיר שירותים איכותיים ומקצועיים למשך שנים רבות.

עמותת צ'יימס מסייעת לכל אדם עם מוגבלות למצות את הפוטנציאל הטמון בו בכבוד, בעצמאות ובשיתוף קהילתי. ועל כן המרכזים החדשים ייבנו בקרבה לגני ילדים, למרכז קהילתי ולגן שעשועים ציבורי. זאת מכיוון שחשוב שהילדים שלנו יישארו קרובים לילדים אחרים בקהילה ומצד שני לחשוף ולקרב את הקהילה לאוכלוסייה שונה מהם.