אכילה בררנית בילדים על הרצף האוטיסטי

פסטה לבנה, בלי רוטב. קורנפלקס מסוג אחד בלבד, מהקופסה הכחולה. נאגטס רק מהמותג המוכר, וחס וחלילה שייגע במשהו אחר בצלחת. הורים לילדים על הרצף האוטיסטי יכולים לכתוב רשימות כאלה בעל פה. מבחוץ זה נראה כמו פינוק או עקשנות, אבל מי שחי את זה יודע שמדובר במשהו אחר לגמרי.

אכילה בררנית נפוצה מאוד אצל ילדים עם אוטיזם, הרבה יותר מאשר אצל ילדים אחרים. הבשורה הטובה היא שאפשר להרחיב את התפריט. הבשורה הפחות טובה היא שזה לוקח זמן, וששיטות שעובדות אצל ילדים אחרים, כמו "תטעם רק ביס אחד", לרוב לא עובדות כאן.

למה זה קורה?

כדי לעזור לילד, קודם צריך להבין מה עומד מאחורי הסירוב. אצל ילדים על הרצף יש בדרך כלל כמה סיבות שפועלות יחד.

עיבוד חושי שונה: ילד על הרצף עשוי לחוות טעם, ריח, מרקם וצבע בעוצמה גבוהה בהרבה. עגבנייה, שמבחוץ היא ירק רגיל, יכולה להרגיש לו רטובה, חלקלקה ומלאה בגרעינים מוזרים. לפעמים עצם הריח של האוכל מהמטבח מספיק כדי לגרום לו להתרחק מהשולחן.

צורך בצפיות: הרבה ילדים על הרצף נרגעים כשדברים נשארים כמו שהם. מזון מעובד ארוז נראה וטועם אותו דבר בכל פעם. מזון טרי משתנה: תפוח אחד מתוק, השני חמוץ, והשלישי רך מדי. בשביל ילד שזקוק לוודאות, זה יכול להיות מלחיץ.

קושי בתקשורת: ילד שלא יכול להסביר שהאוכל מכאיב לו, שהוא לא רעב או שהמרקם מגעיל אותו, מתקשר בדרך היחידה שיש לו: הוא מסרב, זורק או בוכה.

גורמים גופניים: קשיים במוטוריקה של הפה, ריפלוקס ועצירות נפוצים גם הם, ולפעמים הם הסיבה שאף אחד לא חשב לבדוק.

מתי אכילה בררנית הופכת לבעיה?

יש הבדל בין ילד שאוכל תפריט מצומצם ומשעמם, לבין ילד שהתזונה שלו באמת בסכנה. כדאי לפנות לרופא הילדים אם:

• הילד אוכל פחות מ-20 מזונות, ומוריד מזונות מהרשימה עם הזמן.
• יש ירידה במשקל או עצירה בגדילה.
• קבוצות מזון שלמות, כמו ירקות, פירות או חלבונים, חסרות לגמרי.
• הילד מקיא, נחנק או משתעל בזמן האכילה.
• הארוחות גורמות למתח קשה לכל המשפחה.

במקרים חמורים יותר מדובר לפעמים בהפרעת אכילה שנקראת ARFID, שדורשת טיפול מקצועי. בכל מקרה, בדיקת דם פשוטה יכולה לגלות אם חסרים ברזל, ויטמין D או רכיבים אחרים, וזה נותן לכם תמונה ברורה יותר.

מה עובד בבית?

להתחיל מהמזונות שהילד כבר אוהב: אחת השיטות המוכרות נקראת "שרשור מזון". הרעיון הוא להתקדם בצעדים קטנים ממזון מוכר למזון דומה. אם הילד אוכל רק צ'יפס של מותג מסוים, אפשר לנסות צ'יפס של מותג אחר, אחר כך צ'יפס ביתי, ואחר כך פלחי בטטה אפויים. כל צעד שונה רק מעט מהקודם, כך שהילד לא מרגיש קפיצה גדולה.

חשיפה בלי ציפייה: מזון חדש יכול פשוט להיות על השולחן. בצלחת נפרדת, רחוק מהילד אם צריך. בלי לבקש ממנו לטעום ובלי להעיר. אחרי כמה פעמים אפשר לבקש ממנו רק להעביר את הצלחת, להריח או לגעת. טעימה היא השלב האחרון, לא הראשון.

להכין את הילד מראש: לוח תמונות או סיפור חברתי קצר עוזרים לילד לדעת מה יהיה בארוחה. אם מזון חדש עומד להופיע, תראו לו תמונה שלו כמה ימים קודם. ככה ההפתעה קטנה יותר.

לתת לו לעזור במטבח: לשטוף ירקות, לערבב, לסדר על מגש. מגע במזון בלי לחץ לאכול אותו מקטין את הרתיעה. אצל חלק מהילדים זה גם מעורר סקרנות.

לשמור על הדברים הקבועים: אותו כיסא, אותה צלחת, אותו זמן. כשהסביבה צפויה, לילד יש יותר מקום להתמודד עם שינוי קטן באוכל עצמו. דווקא בגלל זה, לא כדאי להכניס מזון חדש ביום שהוא כבר עמוס בשינויים, כמו חזרה מחופשה או יום עם מטפלת חדשה.

להימנע ממלחמות: שוחד, איומים או הסתרת ירקות בתוך אוכל מוכר עלולים להזיק. ילד שמגלה ירק מוסתר בפשטידה האהובה עליו עלול להפסיק לאכול גם אותה. עדיף להתקדם לאט ולשמור על האמון.

לא לשכוח את המבוגרים: ההורים של ילדים בררנים מבשלים הרבה פעמים שתי ארוחות, מתווכחים על כל ביס ודואגים כל הזמן. זה מתיש. מותר להסתפק בערבים מסוימים בארוחה פשוטה, ומותר לבקש עזרה.

להיערך לאירועים מחוץ לבית: ימי הולדת, ארוחות חג אצל הסבים או טיול משפחתי הם מצבים שבהם הילד פוגש אוכל לא מוכר, רעש ואנשים רבים בבת אחת. אין שום בעיה להביא איתכם קופסה עם המזונות שהוא אוכל. עדיף ילד רגוע שאוכל את הפסטה שלו ליד כולם, מאשר ילד רעב ומוצף שלא מצליח ליהנות מהאירוע. אפשר גם להסביר מראש לבני המשפחה שהכוונה טובה, אבל לא כדאי לשכנע אותו לטעום.

איך אנשי מקצוע יכולים לעזור

טיפול באכילה בררנית אצל ילדים על הרצף הוא בדרך כלל עבודת צוות. מרפאה בעיסוק עובדת על הצד החושי, קלינאית תקשורת עוזרת במוטוריקה של הפה ובתקשורת סביב האוכל, ודיאטנית מוודאת שהילד מקבל את מה שהוא צריך בינתיים. כשכל אלה עובדים יחד עם ההורים, ההתקדמות מהירה יותר.

למסגרת היומית יש כאן תפקיד חשוב. במעונות יום שיקומיים, הארוחות מתקיימות בקבוצה, עם צוות שמכיר את הילד ויודע איך להציע לו מזון חדש בלי ללחוץ. ילדים רבים מוכנים לנסות דברים כשהם רואים ילדים אחרים אוכלים, גם אם בבית הם מסרבים.

מעון יום שיקומי מתאים לפעוטות עם אוטיזם, עיכוב התפתחותי או מוגבלויות אחרות, ומשלב טיפולים וחינוך במסגרת אחת. הורים לילדים שנמצאו זכאים יכולים לקבל סבסוד מעונות יום שיקומיים, כך שהעלות מופחתת משמעותית. כדאי לברר את הזכאות מול מחלקת הרווחה ברשות המקומית או ישירות מול המעון.

צ'יימס ישראל: מקום שמדבר בשפה של הילד

המעונות של צ'יימס ישראל מוגדרים כמעונות יום שיקומיים-תקשורתיים, וזה לא במקרה. התקשורת נמצאת בבסיס העבודה עם כל ילד, בשיחה, במשחק, בפעילות ובשולחן האוכל. הצוותים עובדים עם כלים חזותיים, עם שגרה ברורה ועם הרבה סבלנות, כדי שכל ילד ירגיש בטוח מספיק לנסות משהו חדש. העמותה פועלת בערים רבות ברחבי הארץ, בהן קריית אונו, הרצליה, רעננה, מודיעין, אשדוד ובאר שבע, ולכן משפחות רבות יכולות למצוא מסגרת קרובה לבית. מעבר למעונות, צ'יימס ישראל מפעילה גם מועדוניות לילדים ומסגרות לבוגרים, ונשארת לצד המשפחות גם כשהשגרה מתערערת. להורים שמחפשים מקום שבו רואים את הילד ומבינים אותו, זו כתובת שכדאי לפנות אליה.