ארוחה אחת יכולה להימשך שעה. הצלחת חוזרת כמעט מלאה, הילד נחנק מכל חתיכה שאינה מרוסקת, או מסרב לכל מה שאינו דייסה בצבע אחד ובטמפרטורה אחת. אצל הורים לפעוטות עם מוגבלות, שעת האוכל הופכת לפעמים לחלק הכי מתיש ביום. יש לזה סיבות, ויש גם לא מעט דברים שאפשר לעשות בבית כדי להקל.
למה אכילה היא לא דבר מובן מאליו?
אכילה נראית פעולה פשוטה, אבל היא דורשת תיאום בין הרבה מערכות: שרירי הפה והלשון, הנשימה, הבליעה, העיכול והעיבוד החושי. אצל פעוטות עם עיכוב התפתחותי או מוגבלות, קושי באחת מהן מספיק כדי שכל הארוחה תשתבש.
הסיבות הנפוצות הן:
- קושי מוטורי בפה: טונוס שרירים נמוך או גבוה מקשה על לעיסה, על סגירת השפתיים סביב הכפית ועל העברת האוכל אחורה בפה.
- רגישות חושית: חלק מהילדים חווים מרקמים מסוימים כמאיימים ממש. גוש קטן בפירה יכול לגרום להקאה או לסירוב.
- בעיות רפואיות: ריפלוקס, עצירות או אלרגיות גורמים לאי נוחות, והילד לומד לקשר אוכל עם כאב.
- קשיי בליעה: כאן כבר מדובר בבעיה שדורשת בירור, כי אוכל או נוזלים עלולים להגיע לדרכי הנשימה.
מתי צריך לפנות לבירור, ולא לחכות
יש סימנים שאסור להתעלם מהם. אם הילד משתעל או נחנק באופן קבוע בזמן האכילה, אם הקול שלו נשמע "רטוב" אחרי שתייה, אם יש לו דלקות ריאה חוזרות, או אם הוא לא עולה במשקל כמו שצריך, פנו לרופא הילדים. בדרך כלל, ההפניה תהיה לקלינאית תקשורת שמתמחה בהאכלה ובליעה, ולפעמים גם לדיאטנית, לגסטרו או למרפאה בעיסוק.
גם כשאין סכנה ממשית, שווה לפנות לייעוץ אם הילד אוכל פחות מ-20 סוגי מזון, אם הארוחות נמשכות באופן קבוע יותר מחצי שעה, או אם כל ארוחה מסתיימת בבכי. אלה לא "שיגעונות" שיעברו לבד.
מה אפשר לעשות בבית
תנוחה לפני הכול: ילד שלא יושב יציב משקיע את כל האנרגיה בלהחזיק את הגוף, ולא נשאר לו כוח ללעוס. הרגליים צריכות להיות נתמכות, הגב ישר והראש מעט קדימה. לפעמים כרית קטנה או הדום מתחת לרגליים משנים את כל הארוחה. אם הילד משתמש בכיסא מותאם, בקשו מהמרפאה בעיסוק לבדוק שהוא מכוון נכון.
לחלק את הצלחת: במקום לדחוף מזון חדש, הניחו אותו ליד מזון שהילד כבר אוהב. כמות קטנה, בלי לחץ לטעום. מחקרים מראים שילדים צריכים להיחשף למזון חדש פעמים רבות, לפעמים עשר ויותר, לפני שהם מוכנים לנסות אותו. וזה עוד לפני שמביאים בחשבון רגישות חושית.
לשחק עם אוכל: זה נשמע הפוך מכל מה שלימדו אותנו, אבל אצל ילדים עם רגישות למרקמים זו אחת הדרכים הטובות להתקרב לאוכל. לגעת ביוגורט, לסדר ענבים בשורה, למעוך בננה. כל מגע שאינו מאיים הוא צעד קדימה.
להתקדם במרקמים בהדרגה: המעבר מפירה חלק למזון מוצק לא קורה בבת אחת. אפשר להוסיף גרגירים קטנים לפירה המוכר, או להציע מזונות שנמסים בפה. את הקצב כדאי לקבוע עם קלינאית התקשורת, במיוחד אם יש קושי בבליעה.
לשמור על אווירה רגועה: קשה לא לדאוג כשהילד לא אוכל, אבל לחץ, שכנועים ו"עוד ביס אחד" בדרך כלל מחמירים את הסירוב. עדיף ארוחה קצרה ונעימה מארוחה ארוכה שנגמרת בוויכוח. ארוחות בזמנים קבועים, בלי נשנושים ביניהן, עוזרות לילד להגיע לשולחן כשהוא רעב באמת.
לכבות מסכים: הרבה הורים מאכילים מול טלפון כי זה פשוט עובד. בטווח הקצר זה נכון, אבל הילד לא לומד להרגיש את האוכל ולא לומד לזהות מתי הוא שבע.
לתת לילד להשתתף: גם פעוט שעדיין לא אוכל לבד יכול להחזיק כפית משלו, לבחור בין שני סוגי פרי או לעזור לשפוך אורז לקערה. תחושת שליטה קטנה מפחיתה את ההתנגדות. ואם הילד מצליח להביא לפה אפילו ביס אחד בעצמו, זו הצלחה שכדאי לחגוג.
לתעד התקדמות: רשמו מה הילד אכל, באיזה מרקם ואיך הגיב. אחרי חודש קל יותר לראות שינוי, גם כשביום-יום נדמה ששום דבר לא זז.
כלים קטנים שעושים הבדל גדול
לפעמים הבעיה היא לא האוכל, אלא הכלים. כפית עמוקה מדי מקשה על ילד עם שפתיים חלשות לנקות אותה, וכוס רגילה עלולה לגרום לו להשתנק. כפות רכות מסיליקון, כוס עם חיתוך בצד שמאפשרת לשתות בלי להטות את הראש אחורה, או צלחת עם שוליים גבוהים שעוזרת לאסוף את האוכל, יכולים לשנות את חוויית הארוחה. גם שתייה דורשת תשומת לב: חלק מהילדים עם קשיי בליעה מתמודדים טוב יותר עם נוזלים סמיכים. אל תבחרו כלים לפי ניסוי וטעייה בלבד. בקשו מקלינאית התקשורת או מהמרפאה בעיסוק להמליץ על מה שמתאים לילד שלכם, ולבדוק אחרי כמה שבועות אם צריך להחליף.
לא לעשות את זה לבד
האכלה של ילד עם קשיים היא עבודה פיזית ורגשית. הורים רבים מתארים תחושת אשמה כשהילד לא אוכל, כאילו זה מעיד עליהם. זה לא נכון. חשוב לשתף את הצוות המטפל, לבקש הדרכה מעשית ולא רק הסברים, ולתת לעצמכם לנוח כשמישהו אחר יכול להאכיל.
כאן יש משמעות גדולה למסגרת שבה הילד נמצא. במעונות יום שיקומיים, הארוחות הן חלק מהטיפול ולא רק הפסקה בין פעילויות. צוות שמכיר את הילד רואה מה עובד אצלו, מתרגל איתו כל יום ומעביר להורים את מה שלמד. ההמשכיות הזו בין המעון לבית היא אחד הדברים שמקדמים הכי הרבה.
מעון יום שיקומי מיועד לפעוטות עם עיכוב התפתחותי או מוגבלות, והוא משלב טיפולים, חינוך והדרכת הורים. משפחות שנמצאו זכאיות מקבלות סבסוד מעונות יום שיקומיים, ולכן כדאי לברר את הזכאות מול מחלקת הרווחה ברשות המקומית או ישירות מול המעון.
עמותת צ'יימס ישראל: ליווי שמתחיל בגיל הרך וממשיך הלאה
בעמותת צ'יימס ישראל מאמינים שכל אדם עם מוגבלות זכאי לחיים מלאים בקהילה, ושהדרך לשם מתחילה כבר בשנים הראשונות. המעונות השיקומיים-תקשורתיים של העמותה מעניקים לפעוטות סביבה חמה ומובנית, שבה צוות של אנשי חינוך ומטפלים מתחומים שונים מלווה את הילד בכל שלבי היום, גם ליד שולחן האוכל. ההורים הם שותפים מלאים בתהליך, מקבלים כלים לבית ונשארים בקשר רציף עם הצוות. מה שמייחד את העמותה הוא הרצף: מסגרות לפעוטות, לילדים ולמתבגרים, ובהמשך גם מרכזי יום, תעסוקה ופנאי לבוגרים. משפחה שמגיעה לצ'יימס ישראל מוצאת שם מענה שיכול ללוות את הילד לאורך שנים.
